מי מפחד מצבע

ישראל היא מדינה הידועה כשילוב פיזי ומנטאלי של תרבות המזרח והמערב. תרבות הצבע משתנה בצורה דרמטית במעבר ממזרח למערב:

בארצות המערב מקובל להשתמש בצבעים אפורים, שחורים, לבנים וחומים, בתוך הסביבה שופעת הצבע, הטבע והעצים שבה הם חיים. ככה שנוטים לכיוון הארצות המדבריות והצבע הופך להיות צהוב חום-אחיד בסביבה – הבתים מפצים על כך בעיצוב צבעוני, וכך גם התכשיטים והבגדים.

אנחנו חיים בחברה שהיא סינתזה – הכל יכול להיות מקובל כאן. זה כמעט פשע להגביל את עצמנו כשאנחנו יכולים להמציא את עצמנו מחדש כרצוננו. אנשים כיום מחליפים דירות בקצב גבוה ולכן כל עיצוב הוא גם בר תחליף. אפשר לקבל החלטות נועזות בלי חשש, כי כיום שום דבר לא נועד להישאר לנצח: אז למה לא לנסות? או כמאמר חז"ל: מה שלא עשה הטבע – יעשה הצבע.

צביעת קירות, למשל, היא זולה ומאוד אפקטיבית ליצירת חיות בדירה. אפשר להחליף את הצבע בקלות אם נמאס ממנו. העיקרון של צביעת קירות הוא שאם יש קיר צבעוני – כדאי שגם השאר יהיו בצבעים שונים ולא לבנים, בכדי ליצור קונספט. קירות לבנים שלידם קיר צבעוני יוצרים מראה דל ושטוח. כדאי לצבוע לכל הפחות שני קירות.

צבע שמן עמיד למים באמבטיה ייתר את הקרמיקה ויוסיף צבע לחדר האמבטיה. בחדר השינה כדאי להסתפק בקיר אחד – בדרך כלל יש ארון בגדים גדול שמכסה את אחד הקירות ולכן התוצאה יוצאת אפקטיבית. צביעת הקיר שבראש המיטה תתן לה מסגרת ונוכחות.

כדאי לקחת את הצבע ולראות אותו כנגד החדר עצמו. זה יתן את ההערכה הכי מדוייקת של התוצאה. לקחת את הצבעים לבחירה ולמרוח דוגמית. כך ניתן להגיע לבחירה מושכלת.

כורסא צבעונית, כריות, אגרטלים, תמונות, אומנות, חפצי נוי ושטיחים משמחים בכל הצבעים. זו דרך קלה לשדרג כל חלל והיא אינה מחייבת אותנו לאורך זמן.
כמו שביג לובובסקי אומר:
"You know man…., that rug…., it really tied the room together"
בחרו סגנון ומשפחת צבעים והתחילו ליישם את הבחירות מתוכם. אפשר לעשות שילובי סגנונות – אך זה כבר למתקדמים.